גן לאומי בית שאן 

סיור מודרך בגן הארכיאולוגי בבית שאן.

נתחיל את סיורינו בקבלת הסבר על הדגם המוצג במבואה. זהו דגם מייצג של העיר הרומית ביזנטית. קנה המידה של הדגם הוא 1:400 היינו כל סנטימטר בדגם מייצג ארבעה מטר במציאות. הדגם נבנה ע"י אנשי מקצוע שקיבלו ייעוץ מארכיאולוגים המכירים את האתר על מורכבותו. כך כאשר אתם עומדים לפני הדגם ומבטכם מופנה לכיוון צפון, אל תל בית שאן, תוכלו להעריך את היחס בין הדגם ובין הגן הלאומי הנשקף לנגד עיניכם.

הדגם מתאר את העיר בשיא פריחתה וגודלה. להערכת חוקרים אוכלוסיית העיר הגיעה בשיאה, בתקופה הביזנטית לכדי 30.000 -40.000 תושבים ושטחה היהכ-1.500 דונם. הדגם מייצג את העיר כולל אזורי המגורים שממערב ומדרום. שכונות שטרם נחפרו, הן בנויות בדגם מתוך השערה על סמך מעט ממצאים ארכיאולוגים שנתגלו במשך השנים האחרונות.

נתבונן בדגם ומיד נראה כי לעיר בית שאן יש מבנה טופוגרפי של גבעות, נחלים ותלים מסביב. תנאים טופוגרפיים אלה הכתיבו במידה רבה את תכנון ובניית העיר הרומית. ככלל, עיר רומית תבנה במבנה היפודמי, {מושג אדריכלי שנקבע על שמו של האדריכל היווני היפודמוס מן המאה החמישית לפני הספירה} היינו במבנה אורתוגונאלי. משמעותו, רחובות ישרים החוצים זה את זה ויוצרים ריבועי מגורים. מעין אינסולות המבודדות ע"י רחובות מארבעה כיוונים. בדרך כלל יהיה רחוב ראשי מצפון לדרום, ורחוב זה יקרא קרדו ורחוב מרכזי נוסף החוצה את הקרדו ויוצר את האות T רחוב זה ייקרא דקומאנוס. בשטח העיר של בית שאן קשה היה לשמור על עיקרון חשוב זה בבניה הרומית, ולכן נראה כי הרחובות פונים בזויות שונות, וזאת בגלל נחל האסי שחצה מדרום מזרח בעמק את העיר ובגלל תל בית שאן שניצב מצפון, כמעט במרכז העיר ובלם את אורכו של הקרדו.

נתבונן בדגם ונראה חומה המקיפה את העיר מסביב. סבורים כי שטחה של העיר היה כ- 1.500 דונם. החומה נבנתה ושוקמה בתקופה הביזנטית. השערים המצויים בחומה היו בה כבר בתקופה הרומית הם מצוים בחומת העיר לא משום שמקומם נתגלה אלא, מיקומם בחומה נסמך על "כתובת רחוב", כתובת שתגלתה על רצפת בית כנסת בסמוך לקיבוץ עין הנצי"ב כ-3 ק"מ דרומית לבית שאן, ובה התיחסות לעיר בית שאן ולששה שערים בחומתה.{ראה מאמר בנפרד בעניין זה בעתיד} משום שבאי העיר בשעריה חויבו בתשלום. מעמדם הכלכלי, הביטחוני והמדיני של הרומים באותה תקופה היה טוב מאוד, כך שלא היה להם צורך בבניית חומה.
מה עוד בדגם?
מרכז העיר הכולל את התיטרון, בית המרחץ המקורה, האגורה, המרכז הכלכלי של העיר. ובנוסף מרכז העיר הכולל את המקדש, הנימפאון והמונומט המרכזי.
בצד הדרומי של העיר ניתן לראות את האמפיתיאטרון.

בעיר רומית נקבעים כיווני הרחובות ואחר כך נקבע מקומם של מבני הציבור. מקדשים, מרכז העיר, בתי מרחץ מבני בידור, תיאטרון ועוד. בדרך כלל בסיומו של כל רחוב יעמוד מבנה מונומנטלי הסוגר את הרחוב. כך רחוב פאלאדיוס. מצד דרום מזרח סוגר אותו הקיר האחורי של הסקנה פרונוס של התיאטרון ומצד צפון סוגר אותו תל בית שאן ומתחתיו מקדש קטן. כך הרחובות האחרים.

שאלה שיש לשאלה היא מה מצאו אנשים בעת העתיקה לבוא ולהתגורר בבית שאן? הרי תנאי האקלים קשים מאוד, הקיץ מצמית כמעט כל רצון ויכולת לפעילות פיזית. בנוסף, מקום מרוחק. מבחינה אקלימית, לבד מהחום הקשה, העיר מצויה על גבול המדבר מבחינת כמות המשקעים. כ-300 מילימטר גשם בממוצע לשנה. ובכל זאת למרות תנאים אלה אומר עליה האמורא ריש לקיש: "אם גן עדן בארץ ישראל הוא בית שאן פתחו" {בבלי, עירובין יט} מה גן עדן כאן?

ובכן, ראשית, שפע של מים. סביב לבית שאן נובעים כ-30 מעיינות וספיקתם הכוללת היא כ-100 מיליון קוב מים בשנה. בנוסף למעיינות הרבים זורמים שני נחלים האחד, נחל חרוד זורם מצפון לתל בית שאן, מקורות נחל חרוד הם שני מעיינות עיין חרוד ועיין יזעאל ממערב. והשני נחל האסי הזורם ממרגלות הגלבוע וחוצה את העיר הרומית. אם כן זו כמות נדיבה של מים המאפשרת עיבוד חקלאי של גידולים שונים. החקלאי אינו משליך יהבו על גשמי העונה, אלא יש לו משק מים סדיר המאפשר תכנון של גידולים לפי כמות מים נדרשת בעונתם של הגידולים.

רוב המעיינות הם מעיינות העתק הנובעים למרגלות הגלבוע בגובה של מינוס 80 מטר והם זורמים אל העיר המצויה במינוס של 120 מטר, כך שיש זרימה בכוח הגרוויטציה ואין צורך לחצוב נקבות. ואולם יש לבנות מערך של אמות מים, להובלתם לאזורי המגורים, אל בתי המרחץ ואל המזרקות שבעיר וכן אל השדות החקלאיים.
בנוסף לשפע המים. אדמתה של בית שאן נחשבת לאדמה פורייה. בחלקה היא אדמת סחף מהרי הגלבוע והיא נוחה לעיבוד חקלאי.
אם כן שפע של מים, אדמה פורייה ואקלים נוח לעיבודים חקלאיים יוצרים תנאים מקומיים טובים להקמת יישוב.


עדיין אין זה מסביר מדוע בית שאן הופכת לעיר מרכזית בתקופות רבות. בית שאן היא עיר הבירה של פלשתינה סקונדה. ובכן, לבית שאן יתרון נוסף והוא היותה חלק מהעמקים המזרחיים המאפשרים תנועה נוחה אל פנים הארץ. שרשרת הרים לאורכה של ארץ ישראל מחברון בדרום ועד הגליל בצפון. הרים אלה מקשים על מעבר ותנועת שיירות מן המזרח אל הים ואל מצרים. עמק בית שאן הוא אחד מחמשה עמקים היוצרים פרוזדור נוח למעבר שיירות ותנועת עוברי דרכים. עמק בית שאן, עמק חרוד ועמק יזרעאל מאפשרים מעבר נוח אל מרכז הארץ דרך העיר מגידו, ואל דרך הים המובילה למצרים. ועמק קישון ועמק זבולון מאפשרים מעבר נוח אל עכו עיקר הנמל שדרכה הפליגו אל הים התיכון ואל יוון ומקדוניה.

אם ארץ ישראל היא ארץ מעבר בין הסהר הפורה של מסופוטמיה היושבת על נהרות הפרת והחידקל, ובין מצרים היושבת על נהר הנילוס ובה שפע של תבואה, הרי בית שאן היא עיר מעבר חיוניות לשיירות מן הגלעד ומדמשק אל מצרים שבדרום. בין שתי ממלכות אלה, מתקיים מסחר של תבלינים, בשמים, חיטה יין ושמן ועוד וסחורות. בית שאן נוטלת אף היא חלק חשוב במסחר זה. בית שאן מצטיינת בגידולים חקלאיים כמו חיטה, יין ושמן וכן הפשתן והבדים והבגדים המיוצרים בבית שאן זוכים לביקוש רב ונקבע להם מחיר בהתאם ברחבי האימפריה.

עקרונות בבניה הרומית. כמה מילים על כך.

בבניה הרומית שולטים עקרונות בנייה. שניים מן הבולטים בהם הם עקרון הסימטרייה ועקרון הפרופורציה. שני עקרונות אלה מהיסודות האסתטיים בעיר רומית.
עקרון הסימטרייה בולט בבניית הסקנה פרונס, אבל לא רק שם גם ברחובות העיר בבנייה של מקדשים ועוד. עקרון הסימטרייה עזר מאוד בתהליך שיחזור ושיקום מבנים רומיים שנהרסו. למשל בתהליך שיחזור המושבים העליונים בתיאטרון המשחזרים התמודדו עם בעיות שונות ופעמים הם היו יכולים להסיק מסקנות על דרך ההיקש בזכות עקרון הסימטרייה בבנייה.

נצא לסיור באתר, תחנתנו הראשונה היא בתיאטרון הרומי.

אבל קודם נתקדם אל העיקול הראשון בדרך היורדת מהדגם אל התיאטרון, ונעמוד מול רחוב פאלדיוס, מכאן נוכל לראות את עיקרון הסימטריה במבנה הרחוב המרכזי. לפנינו רחוב מרוצף בלוחות בזלת רוחובו 12 מטר משני צידי הרחוב, שני סטווים, רוחב כל סטיו 6 מטר ומשני צידי הסטווים שורה של חנויות בעומק של 6 מטר , ניתן ממקומכם לראות את קירות הבזלת הניצבים לרוחב. כך מתקבל מבנה אדריכלי של 36 מטר . הסטווים והחנויות היו מקורים. במרכזן של חנויות אחדות נמצאו בסיסי עמודים ועליהם היו עמודים שהחזיקו קונסטרוקציה של עץ ועליהם רעפים. כך שצידי הרחוב והחנויות היו מקורים כדי להגן על האנשים שהילכו ברחוב מפני החמה הקופחת על ראשיהם.


התיאטרון הרומי.
שימו לב, אנו נכנסים אל התיאטרון מהחלק העליון. כא,ן אתם יכולים לראות עשרות פריטים אדריכליים שהיו חלק מקיר החזית של התיאטרון. ניתן לראות את העיטורים בחלק העלין של האפריז ובהם מדליונים של בעלי חיים, צמחים ודמויות מהמיתולוגיה היוונית. לעיתים מדליונים אלה התחברו לסיפורים ידועים מהמיתולוגיה. תוכלו לראות כי חלק ניכר מעיטורים אלה הושחת בידי אדם מסיבות שונות, אפשר סיבות דתיות. מכל מקום מדובר באוסף גדול ומרשים של עיטורים במקום אחד. {עבודת מאסטר שאח"כ הורחבה לעבודת דוקטור מרתקת וחשובה בחקר קיר החזית ומבנים נוספים בעיר נעשתה ע"י הארכיאולוג וליד אטרש בהנחיית פרופסור אשר עובדיה}
נעמוד בשורה העליונה ונתבונן אל הבמה.
ראשיתו של התיאטרון במאה ה-5 לפני הספירה ביוון העתיקה. התיאטרון היה חלק חשוב בפולחן דתי לכבוד האל דיוניסוס. החגיגות לכבודו היו בעונת האביב. מי הוא דיוניסוס? ובכן הוא אל היין, אל הפריון, אל האביב וההתחדשות שבטבע.
לכבודו התקיימו תהלוכות וחגיגות גדולות בכל רחבי יוון. לקראת החגיגות המרכזיות באתונה, בהן הוצגו טרגדיות. התקיימו תחרויות דרמטיות לבחירת ההצגה הטובה ביתר. מתוך עשרות הצגות היו נבחרות מספר הצגות טראגיות ואלה היו מוצגות בחגיגות באתונה.

מאפייני התיאטרון היווני.
בתחילה ההצגות היו מועלות ע"י מקהלה בלבד. לא היה דיאלוג דרמטי בין שחקנים אלא המקהלה הייתה שרה רוקדת ומנגנת. רוב חברי המקהלה היו עולים אל האורכסטרה, שהיא רחבה בעלת מתאר של חצי קשת כפי שאתם יכולים לראות, בין קהל הצופים ובין הבמה. למעשה המקהלה הייתה הגורם המרכזי בהצגה. רק בשלב מאוחר יותר השתלבו שחקנים עם טקסט דרמטי במהלך ההצגה. מייחסים למחזאי סופקלס שלב נוסף וחשוב בהתפתחות הטרגדיה בזה שהוא הגדיל את מספר השחקנים על הבמה לשלושה ונתן לחלק מהשחקנים יותר מתפקיד אחד. עם הגדלת מספר השחקנים על הבמה הלך וקטן מספר חברי המקהלה וגם תפקידה הצטמצם.

כל השחקנים היו גברים ואת תפקידי הנשים ביצעו נערים שלקולם היה צליל נשי.
התיאטרון היווני נעדר תפאורה. ופיצוי לכך ניתן בבניית קיר חזית מפואר של במת התיאטרון מה שקרוי סקנה פרונוס. בגלל גודלו של התיאטרון והמרחק הרב בין השחקנים לקהל דבר שהיקשה על ביטוי של הבעות פנים בתיאטרון היווני השחקנים עטו על פניהם מסכות. המסכות ביטאו רגשות שונים כמו עצב ושמחה, כעס ושלווה, חרדה וביטחון, חמלה ורחמים ועוד. כך שהקהל היה יכול לדעת מה מצבו הרגשי של השחקן באותה סצנה. כמובן היה בזה משהו מכני שכן דבר זה יצר רגשות סטטיים במהלך האיפזודיון.

ההצגות העיקריות שהועלו בתיאטרון היווני היו טרגדיות. הטרגדיה נחשבה ליצירה נעלה יותר מן הקומדיה והיא זכתה שאותה העדיפו להציג בחגיגות לכבוד האל דיוניסוס.

קטרזיס

מטרת הטרגדיה לפי אריסטו, היא להביא את הצופה לידי קטרזיס, להביאו לידי היטהרות נפשית, לידי זיכוך נפשו מטרדות היום יום. הטרגדיה נושאת עמה יסוד דידקטי. ראשיתה של הטרגדיה במעשה מביש בתוך המשפחה, במעשה בלתי מוסרי, מעשה שיש בו הפרת ערך מרכזי בחיי המשפחה והחברה. זה מסוג המעשים החמורים כמו גילוי עריות, ניאוף, בגידה, הדחה מכס שלטון ואפילו רצח התוך המשפחה. מעשה כזה מתרחש בתחילת העלילה והוא מניע אותה. בעקבות המעשה המביש מתעורר בלב הצופה רגש של חרדה ופחד נוכח המעשה הנורא ובעיקר משום שהגיבור שעשה את המעשה מקבל פרס, כמו אדיפוס ההורג את אביו וזוכה לשאת אמו ולהוליד שני בנים ושתי בנות. הצופה שואל את עצמו בחרדה האם זה הגמול המגיע למי שהרג את אביו? מיד נעשים מעשים שמטרתם לפתור את הבעיה הקשה שנוצרה בעקבות המעשה המביש, אבל אבוי לנו, הפתרון שלכאורה נראה כפותר את הבעיה רק מחריף ומסבך את העלילה. ההצגה מתקדמת אל השיא הדרמטי שלאחריו מתחיל התרה של סבך העלילה. לקראת סיום ההצגה מתעורר רגש נוסף בלב הצופה. רגש של חמלה ורחמים נוכח עונשו של הגיבור על מעשהו. אדיפוס המבטיח כי רוצח המלך יבוא על עונשו מגלה כי הוא הרוצח והוא נושא את קללת עונשו. במרכז הטרגדיה גיבור טראגי. גיבור החוטא בגלל חטא היוהרה, חטא ההיבריס, ועל כן הוא בא על עונשו. עם זאת הגיבור הטראגי אינו רשע וגם אינו מושחת מבחינה מוסרית ולכן בצופה מתעורר רגש של חמלה ורחמים נוכח עונשו ומצבו של הגיבור הטראגי שקודם הגיע לגדולה וכעת הוא נופל אל התהומות. בסיום הטרגדיה הסדר חוזר על כנו, יש אישור מחדש לערכים שהפרו בתחילת העלילה. שני הרגשות שהתעוררו הצופה במהלך ההצגה פחד וחרדה נוכח המעשה המביש וחמלה ורחמים בגלל עונשו של החוטא הם שמביאים את הצופה לקטרזיס, לזיכוך נפשו להיטהרות נפשו. המסקנה של הטרגדיה היא שהרוע אינו משתלם ויש סדר בעולם.

כעת נרד בזהירות אל האורכסטרה ונעלה אל הבמה ונביט אל גוש המושבים המרכזי.
תיאטרון בית שאן נחשב לתיאטרון גדול הוא הכיל כ-7.000 מקומות ישיבה. ברחבי האימפריה הרומית שבמזרח. הרומים בנו כשלושים תיאטראות בארץ ישראל וברחבי המזרח. בניהם קטנים כ-2.000 מקומות ישיבה. ובינוניים כ-4.000 וגדולים כדוגמת בית שאן. גודלו של התיאטרון יש להניח היה מושפע ממספר התושבים בעיר ומהיקף הפעילות הכלכלית חברתית. אנו רואים את גוש המושבים התחתון המכיל כ-2.000 מקומות. המושבים בנויים במבנה של יתדות כלומר מעין מבנה של טרפז כאשר החלק העליון הוא הרחב והבסיס הצר נמצא למטה. בין יתד ליתד יש גרם מדרגות. מעל גוש המושבים הראשון ישנו מעבר לקהל לאורך טבעת הגוש ודרגות ,שניתן לראות שרידים מהם לעלייה לגוש המשבים השני. מה שאנו רואים כעת מגוש המושבים השני זה רק את ליבת הבזלת שאבני הגיר ששימשו כמושבים נבנו על ליבת הבזלת. אתם שואלים היכן האבנים? התשובה היא שאבנים אלה נלקחו בתקופה מאוחרת לבנייה משנית בעיר הרומית.

אם נמשיך להתבונן נראה שמונה מעברי כניסה ויציאה של קהל אלה כניסות רחבות וגדולת שאפשרו מעבר מהיר מתוך התיאטרון והחוצה בסיום ההצגה מעברים אלה נקראים וומיטוריום. מקור המילה במילה וומיט היינו להוציא או "להקיא" את הקהל החוצה.
אחת החידות המלוות את התיאטרון הרומי בבית שאן היא חידת החדרים העגולים בין המעברים. חדרים אלה הם ייחודים רק לתיאטרון בית שאן והחוקרים מתקשים לתת הסבר משכנע לסיבתם ולתפקודם.
כעת נפנה מבטנו אל גוש המושבים העליון המשוחזר וננסה לדמות לעצמנו איך נראה התיאטרון כשהוא בנוי משני גושי המושבים.
האקוסטיקה בתיאטרון היווני נחשבה למעולה וזאת הודות לקווי המתאר של מבנה התיאטרון ונוכל לבדוק זאת בעצמנו נוכל להשמיע צלילים או לקרוא טקסט ובנקל יושבי היציע העליון יכולים לשמוע את שנאמר על הבמה ללא מערכת הגברה. דרך להגביר את עוצמת הקול היה בבניית מסכות ששימשו מעין רם קול להגברת הקולות על הבמה.
בין הבמה ובין הקהל הייתה רחבה שנועדה למקהלה. משני צדי הבמה היו שני פתחים האחד הקרוב לגוש המושבים נועד לכניסת נכבדי העיר והם עלו בגרם המדרגות הראשון הסמוך לאורכסטרה. הפתח השני נועד לכניסת המקהלה שהיא לא עלתה על הבמה אלא פסעה לעבר רחבת האורכסטרה.
בקיר שבין האורכסטרה ובין הבמה יש גומחות ואלה נועדו להצבת פסלים.

כעת נפנה מבטנו אל קיר הסקנה פרונוס ונראה כי יש שלושה פתחים בקיר החזית. הפתח הגדול והמרכזי נועד לשחקנים הגרים בעיר ודרכו נכנס השחקן הראשי. שני הפתחים הצדדים נועדו לשחקנים שבאו מבחוץ או לשחקני המשנה בעלילה. כך הקהל היה יכול להשלים פערים במבנה העלילה.

קיר הסקנה פרונוס התרומם לגובה של כ- 21 מטר קיר החזית בנוי כאמור בסימטרייה. במרכז הסקנה פרונס שמונה עמודי גרניט מאסיביים. ארבעה למטה ועליהם אפריז על חלקיו ועליו עוד ארבעה עמודי גרניט גדולים. עמודים אלה הובאו מאזור אסואן. הדבר דרש לוגיסטיקה הן כדי לשנע גושי אבנים אלה למרחק רב והן בסיתות האבנים ובהעמדתם במקומם. בקיר החזית עמדו כ-80 עמודי שיש בגדלים שונים. קיר הסקנה פרונס התרומם עד לגובה של גוש המושבים השלישי כך שנוצר חיבור וסגירה בין קיר הסקנה פרונס ובין גוש המושבים השלישי, בכך למעשה התיאטרון היה סגור מפני רעשים שבאו מן הרחוב. התיאטרון היה פתוח לכיפת השמים. ההצגות היו מועלות בדרך כלל בעונת האביב. אם היה חם במיוחד ניתן היה לפרוש יריעות בד מן החלק העליון לכיוון קיר הסקנה פרונס. ניתן לראות גומחות ריבועיות לאורך המדרגות . יש להניח כי אלה נועדו כבסיס ללוחות העץ שהחזיקו את היריעות.

עם הזמן חדלו להעלות הצגות כפולחן לדיוניסוס, והחלו להעלות הצגות בידור קלילות כמו מימוס. אלה היו הצגות שהעלילה הייתה מבוססת על התרחשויות מן החיים. לעיתים ההצגה לבשה אופי פרוע ואפילו נשים נטלו חלק במופעים אלה ולעיתים הוצגו גם הצגות ארוטיות. התיאטרון שימש גם כמקום התכנסויות פוליטיות או חברתיות. בתקופה הביזנטית הייתה ירידה משמעותית בפולחן לאל דיוניסוס.
נלך כעת לבית המרחץ.

בית המרחץ
כעת נצא מתחום התיאטרון ונלך בית המרחץ הנמצא בחלק הדרום מערבי של העיר. ניתן לראות מרחוק את הגג המשולש של בית המרחץ נצעד לכיוונו.
אנו באים למעשה למרחצאות המשתרעים על שטח גדול כשמונה דונם.
זהו בית מרחץ מהתקופה הביזנטית. יש להניח כי הוא נבנה על בית מרחץ קדום יותר מהתקופה הרומית.

קודם שאנו נכנסים אל תוך בית במרחץ נבחין ברחבה הגדולה שהייתה חלק מובנה מבית המרחץ. זו רחבה שהקיפה את בית המרחץ, בחלקה הייתה סגורה ומקורה ורצפת פסיפס מסביב. הרוחצים היו נפגשים לנושאים שונים ולא רק היו ממהרים להיכנס אל בית המרחץ ואפשר שאחרי הרחצה היו נפגשים לשיחות בפליסטרה, אולי כמו שאנו רואים באחדים מכתביו של אפלטון.
בית המרחץ בנוי מבריכות חיצוניות ומאלומות סגורים. הרוחץ היה יכול, חליפות להיכנס ולצאת בין הפנים והחוץ. הבריכות שבחוץ העניקו לו מים קרים, נעימים. הבריכות היו פתוחות לאוויר שבחוץ . חמש בריכות במרחצאות, שתיים בצד הדרומי שתיים בצד הצפוני ואחת בחזית הכניסה מצד דרום מערב, כך שהרוחצים יכלו להיות במקומות שונים במהלך ביקורם בבית המרחץ. בתוך המבנה הסגור היו שלושה אולמות בדרגות חום שונות.

איך פעל בית המרחץ?
גלוי וסמוי בבית המרחץ. החלק הנסתר מעיניהם של באי בית המרחץ, כעת הוא גלוי למבקר בן זמננו. המבקר רואה כעת את עמודי ההיפוקאוסט אלה עמודים שהחזיקו ריצפת שיש. המתרחץ עמד על ריצפת השיש והזליף על עצמו מים פושרים עד קרים, נעימים. מים אלה לא נועדו לרחצת הגוף כמו המתקלח המודרני אלא, המים היו גולשים מגופו אל הרצפה וכיוון שהרצפה הייתה רצפה חמה המים הפכו לאדים. למעשה זה מעין חדר סאונה שחללו היה מלא באדים. הרצפה חוממה באמצעות תנורים שבערו בצדי חלל הרצפה והאוויר החם זרם בין עמודי ההיפוקאוסט אל כל החלל שמתחת לרצפת בית המרחץ. היו כמה תנורים ולכן ניתן היה לקבוע דרגות חום שונות לכל אולם כך שהמתרחץ הבא מהחוץ היה עובר בהדרגה את דרגות החום השונות בכניסה וכך גם ביציאה מבית המרחץ וזאת כדי למנוע מעברים חריפים בית טמפרטורות שונות. החדר החם נקרא קאלאדריום והחדר הקר פריג'דריום.
המבקר יכול להבחין כי החופרים לא שיחזרו את ההיפוקאוסטים באולם השלישי, הצפוני, אלא הושארו כפי שנתגלו בחפירה כך ניתן ללמוד על התהליך שבית המרחץ עבר מחפירה, שיחזור ועד שימור.
מקורות המים של בית המרחץ היו אמות מים שבאו מכיוון מערב ודרום יש לשער כי אמת מים של נחל האסי הזרימה מים אל בית המרחץ וניתן לראות את שרידי התעלה בחלק הדרום מערבי של בית המרחץ. בית המרחץ מוקם במקום גבוה ביחס לשאר חלקי העיר כך שהמים היו יכולים לזרום בכוח הגרביטציה בכל אתר בית המרחץ ולצאת בזרימה אל חלקים אחרים כמו שירותים ציבוריים או תחנות קמח שפעלו בצד המזרחי של בית המרחץ ומשם לזרום אל מזרקות ונימפאונים בעיר הרומית ביזנטית.
מי בא לבית המרחץ? האם גם נשים באו להתרחץ ומדוע היה צורך בבית מרחץ? ובכן ראשית רק למעטים מבין תושבי העיר היו מים זורמים בבית וממילא גם לא הייתה מקלחת לרוב התושבים כך שהיה צורך בבניית בית מרחץ לכלל התושבים. דבר נוסף בית המרחץ לא נועד רק לרחצה אלא הוא הפך למקום בילוי מעין "קאנטרי קלאב" מקום שניתן לבלות בו שעות אחדות ולקבל טיפול כללי לגוף כולל תספורת, תגלחת עיסוי ועוד. בחדרים מסוימים התקיימו שיחות פילוסופיות בסגנון של סוקרטס היו גם מקומות לאימונים גופניים ונערכו גם תחרויות של התגוששות בין באי בתי המרחץ אופיין שן של התגוששויות אלה היה שונה יש להניח מן התגוששות באמפיתאטרון. בדרך כלל בתרבות הרומית ביזנטית, אישה לא זכתה לשיווין אפשרויות כמו הגברים אבל אם הגברים רצו את נשותיהן וכיבדו אותן יש לקוות ולהניח כי גם נשים באו לבית המרחץ ויש להניח כי נקבעו להן זמנים מיוחדים שבית המרחץ היה פתוח עבורן.
כעת נצא מבית המרחץ ונצעד לרחוב פאלדיוס.
רחוב פאלאדיוס
קודם שאנו ממש מהלכים ברחוב אנו עוברים בבמעין מבנה מיוחד מעוטר בעמודים וכותרות , מבנה זה הוא כאכסדרה המחברת את בית המרחץ והרחוב. גם עיניין זה הוא אחד ממאפייני האדרדיכלות הרומית היינו רחובות מתבחרים ומתקשרים זה לזה. הרחובות אינם מפולשים, כלומר פתוחים משני עבריהם אלא בסוף כל מבנה או רחוב יהיה מבנה הסוגר אותו, כך שעיר נראית כיחידה אדריכלית אחת.
כעת נצא מרחבת בית המרחץ אל רחוב פאלאדיוס. נרד במדרגות הפרופילון. בדרך נעבור ליד טחנות קמח מהתקופה הערבית הקדומה. בצד שמאל קרוב למדרגות שרידים של שירותים ציבוריים {לטרינה}. רחוב פאלאדיוס פונה בכיוון דרום צפון הוא מוביל אל מרכז העיר בכיוון צפון ואל התיאטרון בכיוון דרום. הרחוב מרוצף בלוחות בזלת הסדורים בצורה של אדרת דג. צורה זו נועדה להקל על נסיעתן של עגלות מסחר וכרכרות שנעו לרוב ברחוב מרכזי זה. במרכז הרחוב תעלת ניקוז של גשמי החורף. אף שבבית שאן לא יורדים הרבה גשמים יש לבנות מערך ניקוז יעיל כדי למנוע היווצרות של שלולוית בשטח העיר. הרחוב בנוי כך שמרכזו מוגבה מעט, כדי שמי הגשמים יתנקזו בשולי הדרך ומשם בתעלות רוחב, סמויות יזרמו אל תעלת הניקוז המרכזית המובילה את מי הגשמים לכיוון נחל חרוד.
משני צידי הרחוב שורות עמודים. על העמודים מצד מזרח יש כותרות קורינתיות, מקום זה משמש כמעבר מהרחוב העליון לאגורה המצויה במפלס נמוך בכיוון דרום מזרח. על העמודים שבצד מערב יש כותרות יוניות. כאן נשברת הסימטרייה האופיינית לרחוב רומי. יש להניח כי הסימטרייה לא נשמרת ראשית בגלל המבנה הטופוגרפי של העיר ובעיקר במקום זה הבולט בשני המפלסים שלו. שנית בגלל התפקידים השונים שהיו לכל סטיו שנבנה על כותרות אלה. בצד מערב היה בנוי סטיו שתחתיו הייתה מדרכה עם רצפת פסיפס בסמוך לה שורת פתחים של חנויות. רצפת פסיפס זו כוסתה מאוחר יותר בלוחות שיש. ואילו הסטיו שבכיוון מזרח לא נשמר בשלמותו. ייתכן כי זו הסיבה לשוני בסוג הכותרות שבראשי העמודים ברחוב זה.

במרכזו של הרחוב , לכיוון מערב בנויה סיגמא. כאן שורת חדרים, ששימושם לא ברור כל צורכו במבנה קשתי. בחדרים אל רצפות פסיפס, באחד מהם מצויה דמותה של סמל העיר היא טיכה. היא מעוצבת בצורת מדליון של העיר . על ראשה כתר המזכיר את חומת העיר ובידה אוחזת קרן שפע מפירות המקום. טיכה היא סמל לשפע ולעושר של סקיתופוליס הביזנטית. יופייה של טיכה סחרר את ראשו של אחד המבקרים והוא חמד את המדליון, בא בלילה עקרו ממקומו והסתירו כמעט שנתיים. המדליון נמצא, שוחזר ונלקח אחר כבוד אל מקום בטוח יותר. כיום נמצא בחדר מדליון שהוא שחזור של המקור לפי התמונה שצולמה קודם שנעקר ממקומו.


מקדש רומי לזאוס או לדיוניסוס.
אחת הבעיות הקשות בחפירה ארכיאולוגית היא בעיית הזיהוי. לא פעם ממצאים המתגלים במהלך החפירה מובילים את החופרים להניח הנחות ואולם בהמשך לנוכח ממצאים נוספים או גילוים אחרים משנים את הזיהוי .
בסופו של רחוב פאלאדיוס שהוא מפגש בצומת דרכים. ממזרח רחוב סילוואנוס יורד מצפון מערב הרחוב שמביא את המבקרים מדרך הים ומכיוון מגידו ומצפון את הבאים אל העיר מכיוון דמשק וארץ גלעד. בקצהו של רחוב פאלאדיוס מכיוון מזרח נגלה מקדש רומי. בתחילה הוא יוחס לפולחן דיויניסוס שהוא האל המרכזי ופטרון העיר. ואולם יש הסבורים כי מדובר במקדש לאל זאוס. ואם רוצים ליישב את המחלוקת אפשר לומר כי שימש בפולחן את שני האלים כל אחד בתקופה אחרת.
ממול, ממש במפגש הרחובות, פאלדיוס וסילוונוס אנו יכולים לראות 3 קשתות באמצעם שני עמודים בפוזיציה משונה, שכן הם דחוקים בין קירות ולא עומדים על בסיסם. ובכן מקום זה, כמו במקומות נוספים בעיר, יש בו כדי לתאר את התהליך שהעיר עברה במהלך השנים ובין התקופות השונות. לדעת החופרים מדובר במתקן תעשייתי, כנארה לעיבוד צמחים אולי. פשתה ואולי מתקן לצביעת בדים. בית שאן הייתה ידועה לאורך השנים בהצטיינותה בייצור בדי הפשתה שלה. כולמר אנו יכולים לראות כיצד התעשייה חדרה אל מרכז העיר כך שהיא שינתה פניה עם השנים.

מרכז העיר
כאן אנו יכולים לראות שני עמודי גיר, באורך שך 10 מטר כל אחד והיקפו של כל עמוד 4 מטר. משקלם כ- 25 טון. עמודים אלה היו חלק מהמקדש שעמד במרכז העיר. שימול לב לכותרות הקורינתיות הסמוכות לעמודים, אלה עמדו בראשי העמודים. אגב עמודי הגיר הובאו לכאן ממחצבות שעל הרי הגלבוע. החוקרים משערים כי היו מספר מחצבות מהם חצבו את האבנים והעמודים לבניית העיר. כן חומר גלם הגיע גם מיוון, טורקיה ואפילו מאזור אסואן שבמצרים.
כעת נתבונן במבנה הניצב ממש ברכז העיר. זהו הנימפאון. מצד ימין ניתן לראות בסיס של עמוד ולידו שוכב עמוד מונוליטי מחורץ בעיטור מרשים ויפה. לידו עוד חצי עמוד ולידם שוכב אורדר בשלמותו, ממש כך נתגלה על כל ארבעת חלקיו. הכותרת הקורינתית, הארכיטרב האפריז והכרכוב. כך נראה אורדר שלם. אגב באדריכלות הרומית מבחינים בשלושה אורדרים: דורי, יוני וקורינתי, לעיון מעמיק ממליץ לקרוא את וטרוביוס, שהיה מהנדס ואדריכל רומי, בספרו על האדריכלות. כעת נוכל להסכתל אל הצד השני, הסימטרי של הנימפאון ונראה חלק מעמוד שוכב בפינה מכאן נסיק על הסימטריה של הנימפאון. ככלל, מדע הארכיאולוגיה הוא מדע השוואתי ולכן אם אנו רוצים להסיק וללמוד על המבנה נחפש במקומות אחרים מבנים דומים, ואכן בעיר ג'רש, שבירדן, שהיא עיר רומית גדולה, עומד נימפאון כמעט בשלמותו והנימפאון של סקיתופליס, בית שאן ממש דומה לו.

נמשיך לצעוד בדרך אל המשך רחוב סילוונוס ונגיע אל החנויות. כאן שוחזר קיר החנויות ופתחי החנויות.אם נעמוד עם הגב אל הקיר, אל חשש, ונביט אל הרחוב נוכל לראות קווי מתאר של אבנים ברחוב. מה אלה? כן השערות שונות, יש הרואים בהם במבט ראשון מעיין חנויות או מבנים כלשהם ברחוב. לא. אלה קשתות שנפלו אל הרחוב. ממקום בו אנו עומדים, שימו לב לסימטריה של הקשתות ושל העמודים משני צדי כל קשת. הקשתות נפלו ברעידת האדמה ולא התפרקו. לא מעט מבקרים שואלים מדוע לא משחזרים את את העיר בשלמותה? דומה שכן יש תשובה טובה מדוע יש מקומות אותם צריך להשאיר כפי שנתגלו במהלך החפירה. דומה שאין לך מקום טוב יותר להדגים את עוצמת רעידת האדמה ותוצאויה מאשר רחוב זה ועוד אין לך מקום נוסף בעיר שתוכל לראות בו ממצאים משלוש תקופות חשובות בחיי העיר. מהתקופה הרומי, מהתקופה הביזנטית ומהתקופה הערבית הקדומה הית בית אומיה.

קודם שנפנה אל הלטרינה בדרכנו במהלך המסלול. נביט אל תל בית שאן. ככלל, תל הוא גבעה מלאכותית. מתיישבים בוחרים להתיישב באתר שיש בו מים, אדמה טובה, דרכים ומקום גבוה. כך ראשיתו כל תל וכך גם תל בית שאן. נתגלו עליו ממצאים מתקופות קדומות משהו כמו 4000 שנה לפני הספירה, מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה הצלבנית.
משלחת חופרים הגיעה אל תל בית שאן כבר בשנת 1922 מטעם אוניברסיטת פנסיבניה. אלה באו במסגרת משלחות שהחברה הבריטית לחקירות ארץ ישראל קיימה בתקופת שלטון המנדט.
אני מדמה את החפירה הארכיאולגית לקריאה בספר, אלא בעוד שספר אנו מתחילים את קריאתו בעמוד הראשון, ולעיתים יש אפילו תוכן עניים המסייע לנו לדעת מה מצפה לנו, הרי את קריאת האתר הארכיאולוגי אנו מתחילם בסופו של הסיפור האנושי ואין אנו יודעים מה צופן בתוך אדמתו. הארכיאולוג מבקש להגיע אל העמוד הראשון, אל ראשית התקופה ומה יעשה כשהוא עומד בסופה? עליו לדפדף בספר תולדות המקום. החופרים האמריקים שביקשו להגיע אל התקופות הקדמות כמו תקופת השלטון המצרי בארץ ישראל משהו כמו המאה ה-16 לפני הספירה נטו לתלוש את דפי ההיסטוריה של המקום וזרו אות לרוח, כלומר הם הסירו את השכבות העליונות ושפכו את האדמה בצידי התל, כך שהתל שינה את צורתו ויותר מכך נשמר תיעוד חלקי בלבד של התקופות העליונות: ההלניסטית, רומית, ביזנטית ובית אומייה.

לתל יש משמעות מיוחדת עבורנו. בספר שמואל מתאר המחבר את מלחמתו של שאול בפלישתים ונפילתו ונפילת בניו בקרב. המחבר מתאר כיצד הביאו הפלשיתים את גופת שאול ושלושת בניו אל חומת העיר בית שאן. ורק בלילה באו אנשי יבש גלעד שחצו את הירדן והלכו בבקעה , הורידו את גופות שאול ובניו והביאום לקבורה תחת האשל ביבש גלעד. ניתן לעלות במדרגות ולראות נוף מרשים של העיר בית שאן והעמק המקיף אותה.
מכאן הולכים אל הלטרינה הסמוכה לתיאטרון.
בעיר יש כחמשה מתקנים מסוג זה. כמובן שהדבר התאפשר בגלל שפע המים הזורמים בעיר. זהו מבנה מיוחד, שביטא את יחודה של העיר בית שאן כעיר נקייה הגיינית ועשירה שנתנה שירות תרתי משמע לאזרחיה. אפשר להרחיב בזה אבל תשבו, תנוחו תהנו ותקבלו הכרעה חשובה להמשך הטיול בעמק .
אם הצלחת לצלוח את כל המאמר ועדיין נותר בך כוח אשמח לקרוא משוב והתייחסות שלך.